ביום כיפור 6.10.1973 סוריה ומצרים פתחו במתקפה צבאית פתאומית, מסיבית ומתואמת ופלשו לשטחים שכבשה ישראל בגולן ובסיני. צה״ל שלא היה ערוך למתקפה ולא גייס כוחות מילואים למרות סימנים מעידים והתראות מודיעיניות (שנדחו על-ידי הדרג המדיני), סבל מאבידות גדולות ונקלע למצוקה אסטרטגית קשה. המלחמה הסתיימה לאחר 19 יום כשצה״ל יושב בפאתי דמשק בצפון ומכתר את הארמיה השלישית המצרית, לאחר שחצה את תעלת סואץ. במלחמה נהרגו למעלה מ-2,500 חיילים ישראלים והיא סיימה את עידן הזחיחות שאחרי מלחמת ששת הימים וההדחקה של מלחמת ההתשה.
בעקבות המלחמה הוקמה ועדת חקירה ממלכתית – ועדת אגרנט. הוועדה מונתה כדי לבחון את התנהלות הצבא בשלושת הימים הראשונים של המלחמה, ולכן לא התייחסה להיבטים מכריעים כמו התנהלות הדרג המדיני בתקופה שלפני המלחמה, שלא עשה די כדי למנוע אותה. הנסיגה מסיני והסכם השלום עם מצרים התרחשו במידה רבה בעקבות תוצאות המלחמה.
לימים, מלחמת יום הכיפורים התעצבה בזיכרון כהישג צבאי מרשים, אך לצד זאת כמחדל היסטורי במדיניות הממשלה, בהיערכות הצבא ובהתנהלות אגף המודיעין. היא הפכה לסמל להנהגה מנותקת שפועלת בזחיחות ולא עושה די כדי למנוע אסון.
יש לוודא שבית הספר מציין 50 שנה למלחמת יום כיפור. חוזר מנכ"ל אינו מציין בלוח השנה מועדי פתיחה וסיום של מלחמות, ולכן בתי הספר מזכירים אותן רק ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. אבל מלחמת יום כיפור נחשבת לאחד מהאירועים הצבאיים והאזרחיים הטראומטיים ביותר מאז קום המדינה, והובילה למשבר אמון קשה האזרחים לבין ההנהגה.
בעיה הפוכה, וחמורה לא פחות, מתעוררת כבר כמה שנים בבתי ספר המקיימים שיחות על המלחמה ומדגישים את המחדל המדיני שהתרחש "תחת שלטון מפלגות השמאל", כהוכחה לחוסר הכשירות של השמאל ולאסונות שהמיט על המדינה.
מלחמת יום כיפור לימדה את הדמוקרטיה הישראלית שיעור במגבלות הכוח, ועל האסון שעלול לחולל שלטון זחוח ושאנן. ועדת אגרנט המליצה על יצירת מנגנוני איזון בין הרשויות ועל הקמת צוותי חשיבה בלתי תלויים שיוכלו להציג עמדות מנוגדות לתפיסה הרווחת, והוכיחה את החשיבות העצומה של מנגנון אזרחי עצמאי שיכול לחקור כל אדם בכל תפקיד, בכיר ככל שיהיה.
אל תהססו לפנות למחנכת, למורה לאזרחות או למורה להיסטוריה ולבקש שיעלו נקודות אלה לדיון על רקע המתרחש בישראל בשנים האחרונות.
